לעולם לא אשכח
את הכישלון הראשון שלי...

הייתי אז בת ארבע וקצת, ילדונת ג'ינג'ית יצירתית מלאת מעוף ומרץ נעורים אוהבת לעשות מלחמות חול לשפוך דליי מים ולעלות על הגגונים שמעל המגלשות.
קצת הרבה פחות אהבתי ללמוד, בעצם שנאתי את הלימודים. מעולם לא התחברתי אליהם והרגשתי כישלון חרוץ…
הפעם הראשונה והיו אחריה עוד המון הייתה כשהייתי בת ארבע וחצי. כאמור הגננת החינוכית והדידקטית שלי – שוודאי התכונה רק לטוב, הודיעה שמי שרוצה לצאת היום לשחק בחצר צריכה להגיד מילה שמתחילה באות ב'. תאמינו או לא, לא היה לי מושג מה היא רוצה מהחיים שלי…
באותו בוקר אומלל כשצפיתי בחברותי זורקות חולות, נלחמות במים ומטפסות על המגלשות (כמובן כשהגננת המכובדת לא ראתה), הבטחתי לעצמי שאני לא אתן לרע הזה להמשיך… יום יבוא ואני אבנה בית מחסה ענק לכל הילדים שבשבילם לימודים היא מילה נרדפת לאויב.

עברו מאז שלושים שנה ומאות כישלונות. כמובן שאבחנו אצלי קשב וריכוז חמור – ולא אני לא, לא לוקחת ריטלין מסתדרת אתו מעולה (לא עם הבוס, התכונתי עם הפרעת הקשב' כנראה שגם קצת התבגרתי וגיליתי תובנה מעניינת. הלימודים דווקא נחוצים לחיים וקשה עד בלתי אפשרי להסתדר בלי לדעת קריאה, כתיבה יכולות חשבוניות וכו'
לא שכחתי את ההבטחה שלי אם כי גישתי השתנתה, אני לא מארגנת הפגנות נגד לימודים ומורים ובמקום זאת עוסקת, באהבה, ביצור משחקים לילדים שהמילה 'לימודים' לא מעוררת בהם רגשות חיוביים מידי…
ת'אמת גם אני הופתעתי מהתגובות הרבות, מתברר שכנראה כמעט כל הילדים מעדיפים לשחק משחקי מזל כיפים ומפתיעים שדרך אגב גם מפתחים את היכולות הלימודיות שלהם במקום למידה פרונטלית משמימה.
במשחקים אני מתייחסת למגוון נושאים כמו מודעות פונולוגית זיכרון שמיעתי, הבחנה חשבונית, פיתוח שפה והיגיון וכו'.
אז בוא הצטרפו אלינו לארץ הלמידה הבלתי נגמרת שלנו. באתר טיפטופים תוכלי למצוא מענה לכל ההבטחות שלי.